<h1>קרית ספר לרבינו מנחם ב"ר שלמה המאירי — הלכות סת"ם מאמר שני חלק ג'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
החלק השלישי, בתקון הטעות על איזה דרך ראוי לתקנו ועל איזה צד יועיל התקון בהם ועל איזה צד לא יועיל אלא שיגנז, ובפרט בתקון שגיאה המזדמנת בכתיבת השם הקדוש האיך מתקנין אותו הן בדלוגו הן שטעה בגוף השם הן שטעה בכונה ועל איזה צד נמחק ועל איזה צד אינו נמחק וכן כל שלא נתקנו אם מותר לברך בה אם לאו.
שנינו בשני של כתובות [י"ט ע"ב] ספר שאינו מוגה עד ל' יום מותר להשהותו מכאן ואילך אסור שנאמר [איוב י"א] אל תשכן באהלך עולה עכ"ל הגמרא. ופירשוה גאוני ספרד דוקא בס"ת ומחשש שמא יבוא לקרות בה בצבור ויברך עליה, ולשטה זו פרשו קצת גאונים שאף בנביאים אסור שהרי אף בנביאים יש לחוש שלא יקרא בהם לקריאת האפטרה ויברך עליה. ומ"מ יש מפרשים אותה בכל ספר, אעפ"י שלא נעשה אלא לקרות בינו לבין עצמו ומפני שהטעות לפעמים מפסיד כונת הכתוב, ועל דרך האמת ראוי לדקדק את כלם מפני חששא זו אלא שבס"ת הדבר מוכרח מפני שהיא פסולה מצד הטעות ויבא לקרות בו, ולדעת גדולי המחברים [רמב"ם פ"ז מהלכ' ס"ת הי"ב] טעון גניזה ושאר ספרים מיהא אעפ"י שמצוה או חובה להגיהם ולדקדקם כל שלא עשה אינו טעון גניזה.
וצריך לידע שיש צדדים שאף התקון אינו מועיל בו והוא ששנינו בפ' הקומץ רבה [מנחות כ"ט ע"ב] אמר רב ס"ת שיש בה ב' טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנז ותניא תיובתיה שלש יתקן ד' יגנז, ותניא אם היה דף שלמה מצלת על כלן ואמר רב יצחק [וכו'] והוא דכתיב בחסרות אבל ביתרות לית לן בה וחסרות מ"ט לא מפני שהוא כמנמר והכי הלכתא, ופסק הדברים שכל שיש בו שלש טעיות אף בכל דף ודף שבספר יתקן בין בחסרות לתלות החסרות ביני שטי, בין ביתרות לגרור ולקרב האותיות שלפני הגרר ושאחריה אבל אם היה שם ד' טעיות בדף יגנז שאינו בר תקון ואם היה רוב הספר כתוב בדיוק ומיעוטו ד' טעיות בכל דף ודף אם יש באותו המיעוט דף א' שלא יהו בה טעיות או אפילו היו שם שלש ותקנם הואיל ויש באותו מיעוט המוטעה דף א' בלא ד' טעיות הרי זה רשאי לתקן כל המיעוט הא כל שכלו בד' טעיות בדף או אפי' מיעוטו ואין באותו המיעוט דף א' בלא ד' טעיות יגנז. ודוקא כשהטעיות בחסרונות שנמצא התקון בתליה בין השטין ופוסלין אותו מדין מנומר אבל ביתרות אפילו היו בו ד' טעיות בכל דף או יותר ואפילו בכלה יתקן הואיל והתקון בגרידה או בחזרת כתיבה הרי זה רשאי לתקן וכבר בארנו בענין התקון שהיתרות שצריך להיות בגרידת הטעות ולהחזירו מתחילה בדרך שהתיקון יהא בחזרת גוף האות והוא הנקרא חק ירכות ולא בתקון מה שסביבותיו ותשאר האות מתוקנת מאיליה הכל כמו שבארנו למעלה. ומאחר שפסלנו ס"ת במנומר כתבו קצת גאונים שאם נקד ס"ת פסולה מפני שהנקוד עושה אותה כמנמר.
ולענין אם דלג את השם כלו או חציו וכתב שאר תיבות במקום שהיה ראוי לכתוב את השם כיצד הוא מתקנו. שנינו בפרק הקומץ [מנחות ל' ע"ב] הטועה בשם גורר במקום שהיה ראוי לכתוב את השם את מה שכתב ותולה מה שגרר וכותב את השם על מה שגרר דברי ר' יאודה ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב ר' יוסי אומר אף תולין ר' שמעון שזורי אומר כל השם כלו תולין אבל מקצתו אין תולין ר' מאיר אומר אין כותבין את השם לא על מקום מחק ולא על מקום גרר ואין תולין אותו אלא מסלק את כל היריעה וגונזה, ופי' הדברים הטועה בשם כלומר שדלג את השם וכתב שאר תיבה וצריך לתלות השם ביני שטי או לגרור את התיבה שכתב אם הדיו יבש ולכתוב השם במקום שגרר ושיתלה ביני שטי התיבה שגרר או שימחוק התיבה שכתב אם הדיו לח ולכתוב את השם על המחק ושיתלה ביני שטי התיבה שמחק, וקאמר ר' יאודה שגורר שהגרירה נאה מן המחיקה ואם הדיו עדיין לח ממתין עד שיתיבש ויגרור ולא דיו במחיקה שנכרת הוא הרבה מצד שחרות הדיו שנשאר בו ואין הדבר נאה לכתוב השם עליו וכ"ש שאין תולין שהתליה ביני שטי מגונה מכלם ואעפ"י שבמס' סופרים [פ"ה ה"ד] מצינו לר' יהודה עצמו שתולה, וכמ"ש שם טעה בכל השם ר"ל שדלגו יתלנו מלמעלה דברי ר' יהודה, פי' הגאונים דבדיעבד מיירי הא לכתחילה גורר. ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב כלומר שהמחק אף הוא אינו מגונה ואם הדיו לח אין צריך להמתין שיתיבש ויגרור אלא מוחק ומ"מ אינו תולה לכתחילה ור' יוסי אומר אף תולין כלומר אף לכתחילה ואין צריך לגרור את מה שכתב או למחוק ור' שמעון בן שזורי מודה לר' יוסי בדלג את כלו אבל אם לא דלג אלא מקצתו או אפילו אות א' ממנו אינו תולה שהשם כלו תולין מקצתו אין תולין והלכה כר' שמעון בן שזורי. ואע"ג דבפרק בהמה המקשה [חולין ע"ד ע"א] משמע דאין הלכה כר' שמעון בן שזורי אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי שהרי אמרו שם נמצא בה בן ט' חי שלדעת חכמים כל שהפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה מדברי סופרים ור' שמעון בן שזורי אומר שאפילו בן חמש שנים וחורש בשדה אינו טעון שחיטה אלא ששחיטת אמו מטהרתו ואמרו ע"ז בגמרא [שם ע"ה ע"ב] אדא בר חבו הו"ל בן פקועה ואתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל שחטה וכו' ואקשי ליה דהא אמר רבין הלכה כר' שמעון בן שזורי ולא עוד אלא שכל מקום ששנה ר' שמעון בן שזורי הלכה כמותו וא"ל אנא כי הא סבירא לי דא"ר יוחנן הלכה כר"ש בן שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי, דאלמא דוקא בהני ג' אבל באחריני לא, אין למדין מן הכללות. וא"כ לכתחלה גורר ואם מחק או אפילו תלה כשר ובלבד כשיתלה את כלו ואעפ"י שיש בפ' הקומץ נוסח אחרת בסוגיא זו לקצת מפרשים זאת היא הראויה לסמוך.
ומ"מ בירושלמי משמע בראשון של מגילה [ה"ט] שאין תולין את השם אלא אם מצטרפות עמו קצת תיבות ושתהא תיבה שלא מן השם ביניהם והוא שאמרו שם טעה והשמיט את השם אית תנאי תני תולין ואית תנאי תני מוחק וכותב ותולה את הנמחק רב חננאל בשם רב אם היה כגון אני ה' אלקיכם מותר למה מפני שהן ג' תיבות או מפני שיש תיבות חול עמו כלומר ואין השם נראה נטפל למה שבפנים מה נפיק מביניהון אל אלקים י"י אין תימר מפני שיש בה שלש תיבות הרי יש בה ג' תיבות אין תימר מפני שיש בה חול הרי אין בה חול לי"י בי"י צריכה, וא"כ כל שיש תיבות חול עמו תולה אפילו לכתחילה, ולי"י בי"י שיש בה אות שאינה של עיקר השם הדבר מסופק, ואם אין שם תיבה של חול נוח לגרור ואם הדיו לח ומחק או שתלה אף בשם אחד לבדו לא פסל, וכן אם נזדמן לו שם בסוף שטה וצריך להוציא קצת אותיותיה חוץ לשטה אעפ"י שאין ראוי לעשות כן אם עשה לא פסל כמו שנבאר בחלק שאחר זה, ודין זה יש מפרשים אותו אף בשאר ספרי הקדש ולא בס"ת לבד, והראיה שהרי בתלמוד המערב [מגילה שם] הזכירו בה אל אלקים ד' שהוא בספר תהלים [נ'] ובס' יהושע [כ"ב] אלא שבס"ת הדבר מוכרח ביותר.
ומה שהתרנו בתליה בדיעבד דוקא בס"ת אבל תפילין ומזוזות אין תולין בהם כלל ולא סוף דבר בשם שלהם אלא אף בשאר תיבות אפילו אות א', והוא שאמרו בירושלמי בראשון של מגילה [ה"ט] תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות וסתמא קאמר בין בשם בין בשאר תיבות, ונראה הטעם מפני שחזרתן נקלה ביותר לא חסו על הטרח וכן שהדקדוק ראוי להיות מצוי בהם מתוך קטנם, ויש מפרשים ממ"ש במכילתא [פרשת בא פי"ח] כתבן שלא כסדרן יגנזו ותליה שלא כסדר הוא.
כל מה שכתבנו הוא כשדלג את השם וכתב שאר תיבות והוצרך לחזור ולכתוב את השם אם בגרר אם במחק אם בתליה על הדרך שבארנו אבל אם כתב השם בטעות ובמקום שלא היה ראוי לכתבו אסור למוחקו אלא עושה כמין תיבה סביבו לסמן שאינו במקומו וכותב אחריו מה שראוי לכתוב שם, וכל המוחק אפילו אות א' שבו לוקה שנאמר [דברים י"ב] ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' אלקיכם ומה שנאמר אחריו כי אם במקום וכו' רומז למי סוטה ששמו ית' נמחק בהם.
ומה הם השמות שאין נמחקין אף על פי שכתבן שלא במקומן דרך טעות או אפילו כתבן לבדן שנינו על זה במס' שבועות פרק עדות [ל"ה ע"א] אל אלקים אלוה אהיה שדי צבאות אין נמחקין ואין צ"ל שם בן ד' אותיות אם יקו"ק ככתבו אם אדנ' כקריאתו או יה שהוא ג"כ מן השמות הקדושים ואת שהם נמחקים הגבור והנורא וכו' חנון ורחום וכו' נמחקין.
ואמרי' שם [ע"ב] ג"כ כל הנטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו נמחק אחרים אומרים לפניו נמחק שלאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם ואמר רב הונא הלכה כאחרים, ולפניו פירושו כגון לד' בד' שהלמ'ד והבי'ת נמחקין, וכן כל כיוצא בהם, אבל לאחריו כגון אלקיכם אלקנו אותן אותיות של הכנוי והם כ'ף מ'ם ונו'ן וא'ו אין נמחקין אלא שאין לוקין על הנטפל אבל מכין אותו מכת מרדות.
ושם אמרו שאם נתכון לכתוב כל השם וכתב חציו והרגיש שטעה ונמלך, אם מה שכ' הוא שם אסור למוחקו כגון אל מאלהים יה מי"י שהרי יש באלו שם אזכרה אף על פי שכונתו היתה לשם כלו, אבל שד משדי צב מצבא' אד מאדנ' ה"ז נמחק, וכן כל שכיון לכתוב את השם וטעה וחסר ממנו אות א' אם אין בנשאר שם לשום אזכרה ה"ז נמחק, ואפי' כתב אותיות מיהו"ה כגון יהה או יהו הואיל ואין בנשאר שום משמעות לשם נמחק וגורר או מוחק וכותב הראוי לכתוב.
וכן יש מן השמות שאעפ"י שהם באותיות של שם כונתם לשם חול ונמחקים, כגון נתתיך אלהים לפרעה [שמות ז'], זובח לאלהים יחרם [שם כ"ב], וכיוצא באלו. והוא שאמרו שם כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא ד' וגו' [בראשית י"ט], והעולה לנו מן הסוגיא הוא שכל שמות האמורים באברהם קדש ואפי' ויאמר אדנ' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך [שם י"ח], והכונה שלהקב"ה אמר שלא יניחנו מתוך טרדתו. כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא אדנ' הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות, כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול, כל שמות האמורים בגבעת בנימין קדש.
וכל האמור עליהם שהם קדש אין נמחקין אבל מלות שאין ידועות לשם אעפ"י שכונתם לשם כגון מה שאמרו [שבועות שם] כל שלמה האמור בשיר השירים שהם קדש חוץ מן האלף לך שלמה [שה"ש ח'], אינן בדין שמות לאיסור מחיקה אלא כשאר האחרים שנמחקין, אבל לענין מקלל אם קלל במי שנקרא במגילת שיר השירים אפשר שלוקה, וכן באותו מלך שאמרו בדניאל [ב'] שהוא קדש והוא מלך מלכיא, כמו שבארנו דינין אלו במס' שבועות.
יש צד אחד בטעות המזדמן בשם והוא שכתבו כתיקנו אלא שחטא בכונה ואמרו עליו שהוא פסול אעפ"י שהשם אינו נמחק והוא ששנינו במסכ' גיטין פ' הניזקין [נ"ד ע"ב] הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה כלומר שחטא בכונתו ולא הטיל בו ד' ונמצא השם עשוי כתקנו מאיליו מעביר עליו קולמוס ומקדשו, וחכ"א אין השם מן המובחר, כלו' שאעפ"י שאינו נמחק אינו מן המובחר שיהא הספר כשר בכך, והלכה כחכמים, אלמא שמאחר שהשם נעשה בכונת תיבה אחרת אף העברת הקולמוס פעם אחרת אינו מועיל להכשירו ולא סוף דבר בהרבה אלא אפילו באח(ר)ת והוא שאמרו שם אפילו ר' יאודה לא קאמר אלא בחדא אזכרה אבל בכל ס"ת לא משום דמחזי כמנומר, ופירשו בה אפילו בעודו לח ואפילו באותו דיו עצמו דאע"ג דבכי הא ליכא מנומר מ"מ לא נתנו דבריהם לשיעורין ואלמא מכל מקום דלרבנן אפילו באזכרה א' כן, ומ"מ דוקא בכגון זה שהיתה כונתו לשם אחר אבל כל שהיתה כונתו לשם אעפ"י שלא היתה כונתו לקדושה פרטית של שם כשר. ויש אומרים שהוא צריך כונה יתירה ופרטי' אלשם קדושה, ולדעתי אין ראוי לפסול ס"ת בכך אלא דבאמת ראוי לעשות כן לכתחלה והוא שאמרו במס' סופרים פ"ה [ה"ו] הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב ב' וג' שמות כא' מפסיק ביניהם ומשיב. ומאחר שאמרו לא ישיבנו משמע שצריך הוא לכונת קדושה פרטית, ומיהו דוקא למלכי ישראל אבל למלכי האומות ולגדוליהם מפסיק מפני הסכנה, ואין נפסלין בכך.
ומאחר שלמדנו איסור המחיקה בשם ראוי לך לידע מ"ש במס' סופרים [שם] גם כן הטובל את קולמוסו לא יתחיל באותיות השם אלא באותיות שלפניו, והטעם שמא יזדמן רוב דיו ויפול על השם וימחה ומתוך כך מתחיל באות שלפניו שאם יזדמן כך יזדמן באותה האות שלפני השם ודבר זה אף בכל ספרי הקדש שהרי איסור המחיקה שוה בכלם.
ואחר שביררנו ענין תקון הטעיות צריך לבאר כל זמן שלא נתקן הטעות ואין לצבור ספר אחר אם רשאין לקרות בה בצבור ולברך עליה אם לאו, והוא הדין והשאלה בחומשים שלנו שהרי כל שהספר פסול אין בו דין קדושת ס"ת אלא כחומש מן החומשין שלנו.
ודבר זה יש מחלוקת גדולה בין הגאונים. יש שמתירין ממ"ש במס' גיטין [ס' ע"א] אין קורין בחומשין בבהכ"נ מפני כבוד צבור. אלמא דוקא מפני כבוד צבור ולכתחילה, הא בדיעבד יצא ואין טעם האסור לכתחלה אלא מפני כבוד צבור, דכיון שבני העיר או הכפר יכולין לכוף זה את זה לכתוב ס"ת ופשעו גנאי הוא להם. ומכאן השיבו חכמי נרבונא לבני כפרים שבגבולם שכל שבמקומות הרחוקים שאין להם ס"ת וה"ה לכל קהל שארעם אונס המונעם לקרות בס"ת, שרשאין לקרות בחומשין ויברך כל אחד כתקנו, והרי התירו לטלטל ספרא דאפטרתא אעפ"י שלא היה ראוי ליכתב אחר שאין בו ספר שלם אלא פרשה מכאן ופרשה מכאן והיה אסור מן הדין לקרות בה ולטלטלו והתירו לטלטלו ולקרות בו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כלומר שנתמעטו הלבבות והתורה משתכחת, ולפיכך מוחלין על כבוד תורה לשעה, וכן אעפ"י שמן הדין אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אא"כ דעתו להשלים עד סוף הענין כגון מבראשית עד נח ומתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני [גיטין שם], ואף לדעת האומר [שם] דתורה מגילה מגילה ניתנה ר"ל פרשה פרשה כלומר וכשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ונותנה מיד וכן כלם, מ"מ כיון דאדבק אדבק ואין ראוי לחלקה, מ"מ הותר הדבר משום עת לעשות לה', וכן דעת גדולי הפוסקים, אבל גדולי המחברים [רמב"ם פ"ו מהלכ' ס"ת הי"ד] אוסרין ומשום דרבנן אמרי אין כותבין מגילה לתינוק וכו' והלכה כרבים. אלא שאנו סומכין על עת לעשות לה' שאין הכל מספיקין לכתוב חומש שלם לתינוק כשמתחיל ללמוד, וכן סמכו ע"ז שהרי לא נתברר ענין העיבוד כהלכתו ואעפי"כ היו קורין ומברכין, זהו ענין תשו' חכמי נרבונא, ובכללם זקננו הגדול הרב אב בית דין ואף לגדולי המחברים ראינו תשובה ביוצא בזו.
ויש מי שמכריע לומר כן בחסרות ויתרות ומטעם מה שכתבנו. וכן נר' לי סעד בכך ממ"ש בראשון של קידושין [ל' ע"א] אינהו בקיאי בחסרות ויתרות אנן לא בקיאינן, ודוקא שלא נתברר הטעות כמ"ש אבל במה שנתברר הטעות וכן בשאר פסולין כגון דבוקות והפסד צורת האות ושאר דברים הפוסלין לא, ויש פוסלין לגמרי אף בחסרות ויתרות וזו של קריאת חומשין פירושה בשעשויין בגליון ובתפירה הראויה ובכל הלכות ס"ת ומשום דמ"מ לא מיחסר במילתיה, ומ"ש [גיטין ס' ע"א] ס"ת שחסר יריעה א' אל יקרא בו, משמע הא בפסוק אחד או תיבה או אות קורין בו לאו דוקא יריעה אלא אף בפסוק או בתיבה או אות אלא שבהווה דיבר, וכמו שכתבנו למעלה בחלק שלפני זה ואם כן כל שיש בו פסול אין קורין בה בצבור ואין מברכין עליו. ולדעתנו כל ס"ת שיש בו איזה פסול הן בחסר ויתר הן בדבוקה הן בשאר מיני פסול מברכין לפניה שהרי אף למשנה ולמדרש שהיא קריאה ע"פ צריך לברך כמו שכתב[נ]ו בראשון של ברכות [י"א ע"א] אבל לא ברכה לאחריה שלא נאמרה ברכה לאחריה אלא בס"ת העשויה בהכשר ובצבור, והוא שאמרו בירושלמי של ברכות פ' זמון [פ"ז ה"א] כתוב בתורה ברכה לפניה [דברים ל"ב] כי שם ה' אקרא כתוב במזון ברכה לאחריה [שם ח'] ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך מנין ליתן את האמור של זה בזה נאמר שם שם לג"ש א"ר שמואל בר אבדימי לא למדנו תורה ממזון אלא לצבור וכל בינו לבין עצמו לא יברך לאחריה. והסכימו כל הגאונים שאף קריאה בצבור אם אין ס"ת עשויה כהלכתה חזרה לה לדין קריאת יחיד שאין קריאת צבור אלא כשעשוי כראוי לצבור והרי הקורא בה כקורא לבין עצמו או כעוסק בתורה ודורש ברבים ואף אינו אומר עליה ברכו כו' שאין קריאה זה תקנת עזרא אלא שמ"מ אומר קדיש אחר קריאתה שהרי אף בדרשא כן.
ומעתה צריכין אנו לברר בענין חסרות ויתרות האיך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו ע"ה לספרי המסורת הקדומים שחברו חכמי הלשון והספרים המדוייקים, והוא שבמדרשי רבותינו [בראשית רבה פס"א ד'] מצינו ולבני הפלגשים [בראשית כ"ה] פלגשם כתיב, ובספרי המסרת מלא, [וכן ואשימם בראשיכם (דברים א') אמרו (דב"ר פ"א י') ואשמם כתיב], וכן ביום כלות משה [במדבר ז'] במדרש אמרו [במ"ר פי"ב י'] כלת משה, ובספרי המסרת מלא, וכן קרנות [ויקרא ד'] קרנת כתיב [סנהדרין ד' ע"א], וכן את בריתי שלום [במדבר כ"ה] אמרו רבותינו ע"ה [קידושין ס"ו ע"ב] וי"ו דשלום קטיעה היא, ובספרי המסורת לא כתבוהו באותיות קטנות והרבה כיוצא באלו, ולגדולי הדור ראיתי בענין הזה שכל שבא בתלמוד בדרך עקר ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה סומכין על דברי רבותינו כגון קרנות קרנת בסכות בסכת [ויקרא כ"ג] טוטפות טטפת [דברים ו'] סומכין על דין התלמוד, וכל שבא דרך מדרש סומכין על ס' המסרה. ואם מצינו מחלוקת בין ספרי המסרה סומכין על הרוב. וכמ"ש במס' סופרים [פ"ו ה"ד] ג' ס"ת היו בעזרה בא' מצאו מעון אלקי קדם [דברים ל"ג] ובב' מצאו מעונה וקיימו את הב' ובטלו את הא', בא' מצאו וישלח את זאטוטי [שמות כ"ד] ובב' מצאו נערי וקיימו הב' ובטלו הא'.
למדת ממה שכתבנו שאין ראוי להשהות בידו ספר של קדושה אלא אם כן הוא מוגה, ובס"ת או יגיה או יגנז, ואם הטעות ביתרות אפילו היו כמה בכל דף ודף ואפילו בכל הספר יתקן, אבל אם היה הטעות בחסרות וצריך לתקנם בתליה, אם היו ג' בכל דף ודף יתקן אבל אם היו שם ד' אין בו תקון אלא א"כ היה רובו של ספר כתוב כראוי ומיעוטו מוטעה, ושיהא באותו מיעוט דף א' בלא ד' טעיות, הא כל שאינו כן אין תקון מועיל בו מפני שהוא כמנמר. ויזהר בתקונו שיהא בגוף האות ולא שיהא תקונו בסביב האות ושתשאר האות עשויה מאיליה. ואם דלג את השם ראוי לגרור את הנכתב ולכתוב בו את השם ולתלות את הנגרר ואם עשה כן במחק ובדיו לח יצא, אבל בתליה לכתחילה אין ראוי לתלות את השם ביני שטי אא"כ יש תיבה אחרת עמו ובדיעבד יצא אף בשם לבד ובלבד שיהא כל השם ביני שטי אבל כל שתלה מקצתו פסל. ובתפילין ומזוזות מיהא אינו תולה אפילו אות אחת ואם תלה פסול, כתב את השם בטעות ושלא במקום הראוי לו אינו מוחק אלא מסגירו סביב בד' שטין כמין בי'ת וכותב, ואם כתב במקומו אלא שחסר ממנו אות אם יש בנשאר מקום לאזכרה כגון אל מאלקים אינו מוחק, ואם אין לו מקום לאזכרה כגון שד משדי צב מצבאות מוחק, וכבר בארנו שמות הנמחקין ושאין נמחקין ואת שאינן נמחקין כל הנטפל לשם לפניו נמחק, לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם וכן ביארנו קצת שמות שהן באותיות שם של קדש והם חול ונמחקין, ואם לא טעה בגוף השם אלא שטעה בכונתו והוא שהיה צריך לכתוב את השם וטעה והיתה כונתו לכתוב יהודה ונזדמן במקרה שטעה במה שכיון ולא הטיל בו דלי'ת אע"פ שאינו נמחק אין הספר כשר ואפילו באזכרה א' פסל, ומ"מ בסתם לא פסל אע"פ שלא כיון לקדושה פרטית אלא שלכתחילה ראוי לכוין לקדושה פרטית, ומתוך כך כשיכתוב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו עד שיגמור, ואם היה צריך לכתוב שנים כאחד מפסיק ביניהם ומשיב, ובמלכי האומות משיב מפני הסכנה, והטובל את הקולמוס לא יתחיל מאות השם אלא משלפניו שמא יזדמן רוב דיו בקולמוס ויפול על השם ונמצא מוחק, וכן למדת שכל שלא נתקן הטעות באיזה צד אין קורין בו בצבור, ואם קרא מברכין בו לפניה כדין כל קריאת יחיד אבל לא יברך לאחריה, וכן אינו אומר בו ברכו את ה', וחסרות ויתרות שנחלקו בו חכמי התלמוד עם חכמי המסרה כל שהוציאו רבותינו מהם דין או איסור והתר דנין עפ"י התלמוד, וכל שהוא מדרש אגדה ואין בו עיקר לשום פסק סומכין בו על המסרה ועל הספרים המדוייקים בבירור, ואם יש מחלוקת אף בין הספרים דנין עפ"י הרוב, זהו כלל דברינו בחלק זה וזהו מה שרצינו לבארו.
